אינסולין גלוקגון קובי עזרא

איזון אינסולין - גלוקגון

אינסולין הינו הורמון המופרש בתאי בטא שבאיי לנגרהייס ההמוקמים בבלוטת הלבלב (פנקריאס) תאים אילו מהווים ש-2% מהלבלב. לעומתו ההורמון גלוקגון (המורכב מ-29 חומצות אמינו) אשר מופרש מתאי אלפא שבלבלב מהווה גורם אנטגוניסט להורמון אינסולין - וכך גורם לעלייה ברמות הסוכרת בדם.

מהו אינסולין?

אינסולין (יוצר לשימוש רפואי בשנת 1921) הינו הוא הורמון חלבונים המורכב מ-51 חומצות אמינו (מורכב משתי שרשרות פוליפפטידיות: שרשרת-A בנויה מ-21 חומצות אמינו ושרשרת ה-B בנויה מ-30 חומצות אמינו). 

היות וההורמון חלבוני אופן השימוש הרפואי בו הוא בזריקה בלבד! ואם אנו לטול אותו באופן אוראלי (דרך הפה) האינסולין יתפרק במערכת העיכול בדומה לאכילת מזון חלבוני שאנו אוכלים. 

ישנם סוגים שונים של אינסולין הנבדלים זה מזה ב:

מהירות ספיגת האינסולין מרקמת העור אל מחזור הדם (כלומר שתחילת הפעולה משתנה).

משך הזמן שבו רמת האינסולין מגיעה לשיאה-לפיק (השפעת שיא גם הפעילות).

משך הזמן שלאינסולין ישנה השפעה אפקטיבית-רפואית (משך זמם הפעילות).

הורמונים אינסולין-גלוקגון

אינסולין פעילות פיזיולוגית

האינסולין מבחינה פיזיולוגית מגביר חדירת סוכרים לתאים ואת השימוש בסוכרים, האינסולין מגביר פעילות מטבולית אירובית הקשורה בסוכרים, בשומנים, בחלבונים ובחומצות גרעין, מאט את קצב פירוק השומנים (כלומר שהאינסולין יוצר רקמות שומן - האינסוין משמין אותנו!), האינסולין מעכב את יצירת הגלוקוז מחדש (גלוקונאוגנזה) בכבד, את פירוק הגליקוגן (גליקוגנוליזיס) ואת יצירת האוראה (אורוגנזיס) והוא אנטיקטוגני.

אינסולין וסוכרת

חסר בהורמון אינסולין או הפרעה בקליטתו ע"י הקולטנים מוביל להתפתחות מחלה מטבולית-אנדוקרינית הנקראת סוכרת.

גורמים עיקריים בתזונה להפרשת אינסולין

הגירוי העיקרי להפרשת אינסולין הינו גלוקוז (סוכר הדם) ובעיקר בריכוז גבוה, קיים מספר רב של גירויים נוספים חיוביים ושליליים גירויים אלה כוללים רכיבי מזון, כגון חומצות אמינו וחומצות שומן.

גורמים מגרים נוספים מעבר לגלוקוז הם חומצות אמינו, גופי קטו, חומצות שומן חופשיות (FFA) והורמונים של מערכת העיכול.

הגורמים המעכבים את הפרשת האינסולין הם קטכולאמינים, סטרואידים (בעיקר גלוקוקורטיקואידים), הורמון הגדילה וכן הורמונים כגון: גלוקגון וסומטוסטטין.

אינסולין והשמנה

ההורמון אניסולין הינו הורמון אנבולי - כלומר הורמון הבונה ויוצר רקמות, אך למרבה הצער האינסולין הינו אנבולי גם לרקמות השומן!!! כלומר שהשימוש בהורמון אינסולין במינונים פרמקולוגיים ירגום להשמנה (ובעיקר להשמנה אבדומינאלית=השמנה בטנית). כמו כן, אנשים הסובלים מסינדרום ההיפראינסולינמיה (רמות גבוהות של אינסולין בדם) על פי רוב יסבלו לעודף משקל והשמנה ונטייה מוגברת לפתח מחלות לב וכלי דם.

 

אינסולין ויסות רמת הסוכר בנסיוב

שימור רמת סוכר בנסיוב, בהיותו דלק עיקרי של ה- CNS, תהליך נחוץ לצורך קיום. מערכת עצבים מרכזית איננה מסוגלת לייצר סוכר, איננה מסוגלת לשמור או לאגור סוכרים על מנת להשתמש בהם בזמן הצורך ואיננה מסוגלת להוציא סוכרים ממחזור הדם. לאור זאת, ירידה של סוכר לרמה נמוכה, אפילו לזמן קצר מאוד, יכולה להביא לנזק מוחי נרחב, לכן שימור של רמת הסוכר בדם ולחילוף החומרים של הפחמימות חשיבות רבה ביותר.

אינסולין מופרש מתאי B של הלבלב ולמעשה משמש כהורמון העיקרי המשפיע על חילוף החומרים בגוף האדם. חסר אינסולין מביא לתהליך ייצור סוכר בלתי מבוקר, לפירוק השומנים, ייצור גופי קטן, פירוק החלבונים ובהמשך למוות.

אינסולין בכמויות גדולות מביא לתת-רמה של סוכר בנסיוב מלווה בנזק מוחי וכמובן גם מוות. אינסולין משפיע על חילוף החומרים של הפחמימות, שומנים וחלבונים ישירות בכבד, רקמת שריר היקפית וברקמת השומן. ברמת הכבד אינסולין מדכא ייצור הסוכר תוך כבדי, כאשר למעשה זה אתר העיקרי של ייצור הסוכר. ברמת הכבד אינסולין מזרז פעילות של סינתזת גליקוגן ומדכא פעילות של פוספורילזה. 

אינסולין בנוסף לכך מפעיל גליקוליזים ומדכא ייצור סוכר מחדש. ניתן לומר שאינסולין מכוון כל מולקולה של הסוכר ממחזור הדם ליצירת גליקוגן.