יום רביעי, 21 במאי 2014

תנגודת לאינסולין וסוכרת

סוכרת ותנגודת לאינסולין
מצבים של תנגודת להורמון אינסולין הם נושא חם בעשורים האחרונים.
בתחילת שנות השישים הגדירו חוקרים מצבים שונים של חולי סוכרת ותגובתם להורמון אינסולין.
נמצא שחולי סוכרת מבוגרים ושמנים אשר צרכו כמויות גדולות של ההורמון אינסולין וחולים צעיכים ורזים אשר נוטים לקטוזיס, אשר צרכו כמויות נמוכות של אינסולין.
הראשונים הוגדרו כתנגודת לאינסולין. החוקרים ביססו את מבחן העמסת הגלוקוזה באופן אוראלי כבסיס להגדרת התנגודת להורמון אינסולין.
היות ולר יכלו בעבר למדוד את רמות האינסולין בסרום החוקרים נאלצו לנטר אחר תגובות ורמות הגלוקוזה בדם לאחר העמסת גלוקוז הניתן באופן אורלי כשבמקביל ניתן ההורמון אינסולין חיצוני.
לאחר פיתוח שיטה למדידת רמות אינסולין, השנות השישים, ביססו את מדידות לפי תגובת האינסולין על כמות הגלוקוז בדם.
בשיטה הנל נמצאו ארבעה סוגי סוכרת, תקין, אי סבילות לסוכר, סוכרת קלה, וסוכרת קשה.


הפתוגנזה בתנגודת להורמון אינסולין
הפתוגנזה של התנגודת לאינסוליןהיא הבסיס להבנת פעילות ההורמון אינסולין. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה